<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ז</h1>
<h2>דף כד:</h2>
מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו ביד השליש ואמר אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו לא יתן ואפילו לא בא שזהו אסמכתא ואסמכתא לא קני ואם היה סבור שלא היה יכול לבוא לא היה עושה כך ואף על גב דהתפיס השטר וכן מי שהתפיס זכיותיו לב"ד ואמ' אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני יתבטלו זכיותי אינו כלום שזו היא אסמכתא ואסמכת' לא קניא אלא אם כן קנו מיניה בבית דין חשוב ואם קנו מיניה בבית דין חשוב קנה והוא דלא אניס כגון חולי וכיוצא בו או שהפסיקו נהר ובעבור זה נתעכב ולא בא לא קנה אבל אם הוא אונס דה"ל לאסוקי אדעתיה והיה לו להתנותו ומדלא התנה הפסיד והוא דקנו מיני' בב"ד חשוב שיהיו בקיאין בדיני אסמכת' וכתב הרמב"ם מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלו' וישבע יהיה חבירו נאמן בטענתו ויטול כל מה שטען או שאם לא יבא ליום פלוני ישבע ויטול או יאבד זכותו ואין לו כלום ויפט' חבירו ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאי' ואיבד זכותו והוא שלא יהיה אנוס וכן כל כיוצא בזה ואם היה אנוס בטל הקנין ויחזור לשבועתו כבתחלה. וכל אסמכתא קניא אם אמר מעכשיו בתרא מציעא נדרים. משחק בקוביא לא הוי אסמכתא שזה אינו בידו כלל לתלות בו אדעתא דהכי התנה כי אין סומך שינצח כי ספק הוא או ינצח או לא ינצח ואפ"ה מתנה הילכך קנה כי מספק גמר ומקני כך כתבו התוס' ורש"י אבל בהאמנה לא קנה כגון אם המעו' בלוח שאינה של שניהם או בהאמנה אף על גב דלא הוי אסמכת' אינו חייב לשלם ואם יש להם תביעה זה אצל זה ושחקו על אותה תביעה דקני כמו בנאמן עלי אבא וכו' סנהדרין מציעא נדרים. הלוהו על שדהו ואמ' לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שני' הרי היא שלו הוי אסמכתא ולא קני עד דאמר מעכשיו הכא קני אף על פי שלא יהיה בבית דין חשוב אבל בשטר אסמכתא כגון מי שפרע מקצת חובו וכו' או המתפיס זכיותיו בבית דין ואמר אם לא באתי וכו' אפילו לא אמר מעכשיו לא קני אלא בבית דין חשוב הבקיאין בדיני אסמכתא ובענין שדה שאמר קרקע זו ואסמכתא לא קניא אפילו לא אמר ליה לזבנייא קני ואף על גב דלא גזים שדרך בני אדם ליתן קרקע בפרעון חוב אפי' הכי לא קני והדר' ארעא והדרא פירי וכללא כל היכא דלא גזים בידו לא הוי אסמכתא. ומ"מ אין אדם מוכר קרקעותיו ברצון וחשיב כמו גזי' ואישויא אפותיקי לא חשיב דאי קני אפילו לא אמר ליה מעכשיו מציעא נדרים.
דיני אסמכתא יש חילוק בין גזים ללא גזים ובין אין בידו ובין שהוא בידו ויש כמה חלוקין בזה כי יש דברים שהן אסמכת' ויש שאין אסמכתא ויש דברים שאפילו הן אסמכתא קונין בנקלה יותר מן האסמכתות אחרות וכל אסמכת' היא דאי כלומר אם יהיה כך או אעשה כך או תעשה כך ויש דאי שאין אסמכתא כלל ועתה אבאר וחלקתי אותו לד' דינים חלוקים.
א' האסמכתא שאינו תחת יד הקונה ולא תחת המקנה אלא ביד אחר כגון מתפיס זכיותיו ביד ב"ד או משליש שטרו ביד שליש כמו שכתבתי למעלה וזאת ההתפסה לפי דעת כל הפוסקים צריכה בית דין חשוב.
ב' האסמכתא שהוא כבר ביד הקונה כמו המלוה על שדהו לג' שנים שכתבתי למעלה דקני במעכשיו מאחר שהשדה ביד המלוה ואינו צריך בית דין חשוב.
ג' האסמכתות הגרועות מכולן שאינו מתפיס ביד אחר שום דבר ולא ביד הקונה אלא הוא תחת יד המקנה ויש מגזים כלומר שאמר להקנות דבר גדול אפילו שהוא בידו לעשותו זהו אסמכתא ולא קני ויש מהם דלא גזים כלומ' שאמר להקנות דבר גדול והדבר שהוא מתנה שיעשה הוא ביד אחרים והוא מצוי אבל אינו בידו כגון שאמ' אם לא אתן לך דבר כמותו משלי באותן המעו' וזה אינו קרוי שאינו בידו לגמרי שאם לא היה בידו לגמרי כגון משחק בקוביא שכתבתי למעלה לא הוה אסמכתא כלל ועתה אבאר לך היכא דגזים אפילו הוא בידו לעשותו כגון אם אוביר ולא איעביד אשלם אלפא זוזי כלומר מקבל שדה לזורעה ולעבדא ואמר אם לא איעביד ואניח שדה בור אשלם לך משלי אלף זוז זהו גזים שאמר הרבה יותר ממה שהיה הנזק שהזיק לחבירו כי לשלם הנזק אינו גוזמא כאשר אבאר וזהו בידו שבידו לעבדה וכן כל כיוצא בזה כי הוא סומך שיעש' אותו ועל כן הקנה שאם היה יודע שאולי לא היה עובד לא היה מקנה ועל כן כשהו' בידו אינו משלם האלף זוז כי לא גמר ומקני וזה הדין כתבתי בשכירות קרקע כמה ישלם. ויש אחרת כאשר כתבתי דלא גזים ואינו בידו במקצ' כגון שהתנה עמו שיקנה לו יין ואם לאו שימצא לו יין משלו באותן המעות שאין זו גוזמא ואין בכאן מילתא יתירתא ועם כל זה לא קנה שהוא אסמכתא ואפילו אמ' יין סתם וכל שכן יין זה כי הוא ביד אחרים שהדבר תלוי באחרים אם לא ירצו לקנות לו ממי יקנה ולפי זה לא גמר ומקני ואפי' שיין הרבה מצוי לקנות ואינו נקרא זה אינו בידו כלל כאשר כתבתי ופרשתי וזה הדין בדיני רבית על פוסק על שער שבשוק וכן כל כיוצא בזה. ולפי דעת הרמב"ם ז"ל יש בכלל האסמכתות שכתבתי כגון אם אמר תלך עמי למקום פלוני אתן לך בית זה או אמכרנו לך בכך וכך מעות או אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני יהיה שלך בית זה אף על פי שלא בא אפילו החזיק בבית לא קנה וכמו כן אפי' הלך עמו וכמו שהתנה והחזיק בבית אח' שקיים התנאי לא קנה וכן אכפול לך ערבונך כאשר אכתוב וכל כיוצא בזה זולתי שיתן הדבר ואחר כך יתננו כגון שאמר בית זה נתון לך אם תלך וכו' כאשר אכתוב וזה יועיל אפילו בלא מעכשיו אינו אסמכתא לפי דעתי ובכל אלו הפסקנים כאשר אכתוב למעלה בדין ראשון ויש מהם שאומרים שאם קנו מיניה בבית דין חשוב אינו מועיל כלל בכל אלו האסמכתות אלא במתפיס זכיותיו אבל כל אלו הם ביד המקנה כשהקנה ולא התפיס ביד אח' שום דבר ועוד נחלקו כי הרמב"ם ז"ל כתב כל אסמכתא קניא אם אמר מעכשיו כגון אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו והתוספות כתבו וכמה פסקנים שאינו מועיל מעכשיו בשום אסמכתא זולתי בבית דין חשוב אלא בהלוהו על שדה לשלשה שנים כמו שכתבתי והרשב"א כרמב"ם.
ד' דברים שאפילו יהיה כך או לא יהיה אין אסמכתא היכא דלא גזים והוא בידו כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם לך במיטבא כלומר אשלם הנזק ממיטב נכסי וכן כל כיוצא בזה וכמו כן ערבונות של שדוכין כאשר אבאר באלו הדינים או דברים שאינם בידו כלל אפילו גזים כמו משחק בקוביא כמו שכתבתי למעלה מטעם שכתבתי וכל כיוצא בזה ויש מי שכתב אי אשלם במיטבא הוא אסמכתא אבל קנסו אותו חז"ל שיקנה מאחר שיהיה בידו לעשות ולפי דברי הרמב"ם כמו כן מוכר בית לחבירו ע"מ שתתן כך וכך או שתלך למקום פלוני או שתעשה כך ליום פלוני כל אלו אינם אסמכתא וכל כיוצא בזה והחזיק בבית מעכשיו ואחר כך אם קיים התנאי קנה ואם לאו לא קנה כי תנאי בני ראובן ובני גד אינם בכלל אסמכת' כמו שכתבתי וכן הסכימו כל הפוסקים כמו הרמב"ם ז"ל כי כל אלו התנאי' לא שייך כמו כלל אסמכתא וכן אם לא באתי לישבע שכתבתי למעלה מהרמב"ם. וכן משכון אם לא אפדנו כאשר אכתוב למטה ואפילו ערבוני מחול לך כמו שאכתוב לך כל זה מציעא נדרים וגדולי האחרונים הסכימו כי אין חילוק בין שיהיה הדבר ביד הקונה או ביד שליש כל זמן שלא אמר מעכשיו לא קנה והקנין כמו מעכשיו ואינו אסמכת'. ערבונות של שדוכין לקנוס החוזר בו אפי' גזים לית כאן מילתא יתירתא וראוי לקנוס החוזר ושיפרע הערבונות מן הקנס שהתנו ביניהם לכל החוזר לדמי בושת שבייש חבירו והוי כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא כך כתבו התוס' נדרים וכן כתב הרא"ש נדרים. ועוד כתבו כי כן נהגו בענין שידוכין לקנוס ולא צריך ב"ד חשוב וכן מלמד שקבל קנס אם יחזור בו וחזר ולא נמצא מלמד מזומן לא הוי אסמכתא והוי כאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. כשמשדכין ומשימין משכונות לקנוס החוזר בו לא יאמר אם אני אחזור בי אפרע לך כך וכך והרי לך זה במשכון שאתה חיי' שאז לא קנה דבכי האי גונא לא זכה במשכון כל זמן שאינו חיי' לו כלום אלא צריך להקנות בקנין סודר דלא כאסמכתא כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזור בו ואז יתן המשכון ויחול השעבוד עליו כיון שנתחייב לו הקנס אם יחזור בו או יאמר בלא ב"ד חשוב אם אחזור בי תזכה בכך וכך ממון בגוף החפץ הזה ואפילו גזים ואפילו התפיס החפץ המשכון ביד שליש שאינו ביד הקונה או שחייב עצמו בקנין סתם ונתנוהו ביד שליש לית כאן מילתא יתירת' כמו שכתבתי למעלה ובזה הענין מצטרך בית דין חשוב קדושין. נותן ערבון כלומר משכון לקנוס החוזר בו ולא נתנו בתורת פרעון שקורין שיניי"ל בשביל שום מקח ואמר קונה אם אחזור כי ערבוני מחול לך אם אחזור בי וחזר בו לא יכפול לו הערבון כי זו אסמכתא בגמרא מציעא וכן הר"מ במז"ל כתב. ויש מי שפסק כי יתקיימו התנאים באכפול כמו במחול כי הוא כמו שהקנה לו בגוף הקרקע כפל הערבון ולפי הר"מ במז"ל לא נתקיימו התנאים אלא במחול לך. (ואם אמר ערבוני יקנה כתבתיו במשא ומתן. מלוה על המשכון ואמר לו אם לא אפדנו עד זמן קצוב יהיה המשכון שלך תמצאנו בדיני שומרים בח"ה). וכתב בספ' התרומה דאסור לעשות כן דפחות מכדי שוויו וכן מלוה לחבירו מנה ואמר ליה אם לא אפרעך מכאן ועד יום פלוני הריני מחייב עצמי מעכשיו לתת לך ג' זהובים אחרים לפי שורת הדין מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית. וכן כתב אב' מאגש דקנס הכתוב בשטר אין זה רבית כמו שכתבתי למעלה בדין ראשון. שטר שכתוב בו דלא כאסמכתא ויש בו אסמכתא דלא קני כתב גאון שאם כתוב בו דלא כאסמכתא גלי דעתיה דגמר ומקני. שטר שכתוב בו דלא כאסמכתא וכתוב בו שקנו מיניה בב"ד חשוב אם רגילין לכתוב כך והוא אמ' לעדים לכתו' הרי הוא כמו שהודה בפניהם שהקנה בבית דין חשוב והודאת בעל דין כק' עדים ואם אין רגילין בכך ויש עדים שמעידין שלא היה בבית דין חשוב ה"ל תרי ותרי ולא מפקי' מספיקא ממונא ואם אין עדים אחרים סמכינן אעדים שבשטר שהיה בבית דין חשוב ויהיה קולר תלוי בצואריה' כך כתב הרא"ש בתשוב' וכן כתבו רבני צרפת וגם כתבו דכל אסמכת' קניא בבית דין חשוב. המטילין גורלות מנה כנגד מנה לא יכוון מנה גדולה כנגד מנה קטנה כי כשזכה הא' בגדולה מחייב בעל הקטנה ואסור משום קוביא כך פשוט בבתרא ומיהו החולקין שום דבר חלק כחלק בשוה כפי יכולתם ומטילין עליהם גורל פשיטא דמותר.
